ארבעת עקרונות הברזל בחינוך כלב - "4 רגליים"

מבוא

מה כלב צריך כדי להיות מסופק ומאושר? איך אני מגדל כלב כך שיבין מה מצופה ממנו בתוך הבית ויידע לעמוד בציפיות אלה? ואיך שני הדברים האלה קשורים אחד לשני? על כך אנסה לענות במאמר הזה.

בכל פעם שאני מגיעה לתהליך אילוף חדש ופוגשת את הבעלים והכלב שלהם, מייד עולים שני דברים:

• הם מאוד אוהבים את הכלב שלהם ורוצים שיהיה לו טוב
• הם היו רוצים שהכלב יידע איך להתנהג בצורה שתהיה נעימה לבני הבית.

לפעמים זה פשוט מצליח, בלי הרבה מאמץ ועבודה. בהרבה מקרים, זה לגמרי לא. מדוע? הסיבות לכך מגוונות, ותלויות בגיל הכלב, באופי שלו, בחוויות שצבר, ועוד. ובהתאם לקשיים ולבעיות אנחנו בונים תכנית אילוף מתאימה.

אבל מה שנכון על כל התהליכים, עם כל הכלבים, הוא תנאי הגידול הבסיסיים שהם זקוקים להם כדי לגדול בצורה טובה ומאוזנת. ואני לא מדברת כאן על מזון איכותי או מיטה מפנקת, אלא על אותם אלמנטים התנהגותיים וחינוכיים, שאי אפשר לקנות בחנות חיות, אבל הם חיוניים ביותר לקשר שלנו עם כלבנו.

אז מהם עקרונות אלה? מה כלב צריך כדי לגדול להיות כלב מאוזן, סוציאלי ויציב?

אני מחלקת ל4 עקרונות:

זני כלבים מומלצים:

שי טסו / שיצו

פומרניאן

מלטז

מלטיפו

פומסקי

לברדודל

גולדן דודל

בישון פריזה

בולדוג צרפתי

וולש קורגי

קבליר קינג צ'ארלס ספנייל

יורקשייר

עיקרון ראשון: סדר יום קבוע!

כלב, בדומה לנו, הוא חיה של הרגלים. והוא לומד להתנהג בהתאם להרגלים האלה, ממש כמונו.

למשל: אנחנו התרגלנו שהמים החמים בברז הם בצד מסויים, והמים הקרים בצד אחר. אנחנו נוהגים בהתאם בכל פעם שאנחנו מגיעים לברז מים, גם אם זה ברז שלא השתמשנו בו לפני כן, ומצפים שהברז יפעל כמו זה שאנחנו מכירים. כהברז לא פועל בצורה שציפינו, אנחנו נהיים מתוסכלים ומתקשים "ללמוד" את התפעול החדש, גם אם הפעולה עצמה היא פשוטה.

כך גם הכלבים שלנו: אם הם מקבלים ארוחה בכל יום בשעות קבועות, הם ילמדו לצפות לארוחה בשעות אלה, להיות עירניים ורעבים לקראתה, ונינוחים ושבעים בשעות אחרות. אם הם מוצאים לטיול כל יום בשעה קבועה, המנגנון הפנימי שלהם יתכוונן בהתאם והם יהיו עירניים יותר לקראת זמן היציאה לטיול, ויתאמצו להתאפק ולא לעשות צרכים עד אותו הזמן.

למה זה חשוב להם?

כלבים שיש להם סדר יום ברור הם כלבים רגועים יותר. הם יותר בטוחים בעצמם ונינוחים מעצם העובדה שיש להם ודאות. הם יודעים מתי יגיע זמן הטיול, מתי המשחק, מתי יהיה להם זמן איכות איתנו ומתי הם נשארים לנוח, מתי תהיה הארוחה הבאה ומתי יעשו צרכים. כל אלה מספקים המון ביטחון ובהירות לכלבים שלנו.

למה זה טוב גם לנו?

אנחנו יכולים להשתמש בנטייה טבעית זו של הכלב שלנו כדי ללמד אותו התנהגויות רצויות. נוציא אותו לטיולים בשעות קבועות כדי לעזור לו ללמוד להתאפק, נשחק איתו רק באזורים בהם מותר לו להשתולל כדי להרגיל אותו באיזה אזורים הוא אמור להשתולל ובאיזה הוא מצופה לנוח, נאכיל בשעות קבועות כדי שיהיה נינוח ורגוע בזמנים שאנחנו מעוניינים בכך.

ואת כל אלה נעגן בשעון הפנימי של הכלב.

מהו השעון הפנימי של הכלב?

לכלב יש זמני שיא וזמני רוגע במהלך היום, באופן טבעי. את ההרגלים של הכלב נכניס לסדר יום שמותאם לנטייה הטבעית הזו.

דוגמה לסדר יום לכלב:

• השכמה וטיול בוקר ארוך
• תרגול פקודות
• ארוחה
• מנוחה(בעלים יוצאים לעבודה)
• יציאה ממנוחה לטיול קצר
• זמן משחק משותף
• זמן רגוע בבית
• מנוחה עם עצם לעיסה
• טיול ערב ארוך
• תרגול פקודות ומשחק
• ארוחה
• לילה טוב!

כך אנחנו מייצרים זמני שיא וזמני רוגע שמותאמים ללו"ז שלנו, ועדיין נותנים מענה לצרכי הכלב.

עיקרון שני: פריקת אנרגיה!

פריקת אנרגיה, יחד עם הצורך בתפקיד/ייעוד, הוא הצורך הבסיסי ביותר של כלב. כן, כלב שמקבל מזון איכותי ומיטה אורטופדית ללא פריקת אנרגיה מספקת, יהיה מתוסכל. לעומת זאת, כלב שמקבל פריקת אנרגיה מספקת יהיה שמח ומאושר גם ממיטה פשוטה וסטנדרטית.

הסיבה לכך נעוצה במקור שלו - הזאב! זאב הוא חיית בר, שלא מקבלת דבר מתנאי החיים שלה סתם כך. הם צריכים לשוטט ולחפש מחסה, הם צריכים לעבוד קשה בשביל להשיג אוכל, ולהשקיע אנרגיה פיזית ומנטלית בדינמיקה החברתית ובפתרון בעיות.

כך גם הכלבים שלנו, הם זקוקים לפריקת אנרגיה מספקת, פיזית ומנטלית. אם הם לא יפרקו מספיק אנרגיה בצורות רצויות מבחינתנו, הם בוודאות יפרקו אותה בהתנהגויות לא רצויות: על הספות שלנו, בלעיסת נעליים, נבחנות יתר, ועוד ועוד דוגמאות שכולנו מכירים וחווים.

שימו לב - פריקת אנרגיה אינה הדרך הבלעדית והיחידה למנוע הרס והתנהגויות לא רצויות, אבל ללא פריקת אנרגיה מספקת אנחנו בכלל לא יכולים להתחיל לצפות מהכלב שלא להשתולל או להרוס דברים בבית.

איך נפרוק אנרגיה לכלב שלנו?

פיזית:

• בטיול ארוך
• משחק אינטנסיבי בכדור, חבל, פולר, וכד'.
• ספורט כלבני
• משחקי חיפוש והרחה
• משחק עם כלב אחר
• ריצה/שחייה
• ועוד...

מנטלית:

• תרגול פקודות
• לימוד פקודות חדשות
• משחקי אכילה מאתגרים: קונג, משטחי ליקוק וכד'
• החבאה של חטיפים במקומות מאתגרים
• חשיפה למקומות חדשים, הרחה של אזורים חדשים
• ועוד..

איך נדע כמה אנרגיה צריך לפרוק לכלב שלנו?

כמות האנרגיה שצריך לפרוק לכלב משתנה מאוד מכלב לכלב, ותלויה בגיל, בגזע, ובאופי של הכלב הספציפי. ישנם כלבים שיכולים להסתפק ב3 טיולים קצרים ומעט אתגרים מנטליים, ויש כלבים שגם 5 שעות בחוץ לא יתישו אותם.

למדו את הכלב שלכם, את השעון הפנימי שלו והצרכים האנרגטיים שלו, ונסו לתת מענה שיהיה לא רק כמותי אלא גם איכותי.

עיקרון שלישי: גבולות!

כן כן, גבולות הם חשובים לא רק בשבילנו, אלא גם בשביל הכלב שלנו!

אתן דוגמה: לאחרונה הגעתי למפגש אילוף אצל זוג שהכלבה שלהם הייתה נובחת ותוקפת כל אדם שהיה נכנס לבית. העניין הוא, שהכלבה הזו הייתה מאוד מאוד חששנית. כל הזמן שהיא הייתה בחדר עם אותו אדם, היא הייתה לחוצה מאוד וחסרת שקט. מהרגע ששמנו לה גבול ולא איפשרנו לה לרוץ לכיוון אותו אדם, היא נרגעה מייד. הגבול ששמנו לה פטר אותה מההתמודדות שהלחיצה אותה, ובכך איפשרה לה שקט ורוגע.

אז נכון שכל מקרה לגופו, אבל מה שבטוח הוא שהכלבים שלנו זקוקים לגבולות ברורים ומוסכמים. לדעת מה מותר, מה אסור, מתי ואיפה. בנוסף, גבולות אלה צריכים להיות מוסכמים על כל בני הבית. כולם צריכים לשדר מסר אחיד בנוגע לגבולות, למשל: האם מותר או אסור לכלב לעלות על הספות? האם מותר או אסור לו לשבת לידנו כשאנחנו אוכלים? האם מותר לכלב לקפוץ עלינו? ועוד ועוד.

כדי להיות הוגנים עם הכלב שלנו, אנחנו חייבים להיות אחידים לגבי הגבולות האלה.

אבל איך מבהירים לכלב את הכללים והגבולות?

לשם כך יש ללמוד את הכלב שלנו, לקחת שיעור או שניים עם מאלף, וניתן גם לקרוא את המאמר: כלבית מדוברת על תקשורת כלבית.

עיקרון רביעי: חשיפה נכונה/חשיפה מתקנת

עיקרון זה קריטי במיוחד עבור גורים צעירים, ומצדיק מאמר נפרד, אבל הביטויים שלו מופיעים בכל גיל. גור כלבים צריך להיחשף בגיל מוקדם ככל האפשר לכל האלמנטים הקיימים בסביבת החיים שלו: כלי תחבורה, בעלי חיים, אנשים בצבעים וגדלים שונים, רעשים, ריחות ומרקמים, מקורות מים, מגע, ועוד ועוד.

החשיפה צריכה להיות כזו שמשאירה אצל הכלב תחושה חיובית או נייטרלית, כדי שלא יגדל להיות חששן או חשדן כלפי הנ"ל. לכן חשוב לחשוף גור צעיר לעולם בעקביות אך באחריות, במידה שהוא מסוגל להכיל.

כאשר אנחנו מגדלים כלב מתבגר או בוגר, ייתכן ונגלה שלא נחשף או נחשף בצורה לא טובה לאלמנט כזה או אחר. למשל: כלב שלא נסע ברכב בצעירותו יפחד, ירעד ואף ירייר ויקיא בנסיעות ברכב, אלא אם נעשה חשיפה מתקנת. דוגמה נוספת - כלב שנחשף להמון כלבים בבת אחת בגינת כלבים, ומתוך כך פיתח פחד/אגרסיה לכלבים. כשמדובר בחשיפה מתקנת, ברוב המקרים נצטרך להיעזר באיש מקצוע.

סיכום

עקרונות אלה באים לתת את הבסיס למה שכלב זקוק לו כדי לגדול בצורה טובה ומיטיבה. הם לכשעצמם לא יפתרו בעיית התנהגות כזו או אחרת ללא עבודה ממוקדת נוספת, אבל בלעדיהם לא ניתן יהיה לפתור שום בעיה באופן מלא. לכן אני קוראת לארבעת העקרונות האלה - "4 רגליים". כל עיקרון הוא כמו רגל של כלב, שבלי אחד מהם יהיה לנו כלב "צולע", ובלי ארבעתם יהיה לנו כלב שלא מתפקד כלל. ומהכיוון השני - ארבעת העקרונות האלה, כשהם משתלבים זה בזה בחייו של כלב, מגבים ומשלימים אחד את השני ומסייעים לו ולנו לחיות חיים טובים, מספקים ומאוזנים.